Listen and click on the missing word
07.10 أثر بشكل كبير علينا كعرب.
يوم اللي هو قلب خلينا نقول كل الموازين.
אני חושבת על שואה כמעט,
אני יודעת שזו השוואה שלא כל כך אוהבים לעשות,
גם אני לא אוהבת לעשות אותה.
تاريخ 07.10 هو صراحة كثير بعنيلي أشياء.
أشياء أثرت علينا من ناحية نفسية ومن ناحية إجتماعية.
בהתחלה עוד לא הבנתי איך כל האירועים מתחילים
ומהר מאוד התחלתי להבין שזה אירוע מאוד גדול.
كل الفيديوهات والصور اللي منشوفها من فترة 07.10
هو كثير إشي بوجع للبني آدم أنه يستوعبه ويشوفه.
ולא הבנתי כאילו איך מגיעים לתוך יישובים ישראלים
ויורים באנשים וזה כאילו משהו שעד היום צרוב לי בראש.
אלה סרטונים שלא חשבתי שאני אראה יותר במאה ה-21
בארץ ובכלל, זה לא נראה מציאותי בכלל.
أنا ذاكرة إني صحيت على أخبار كلشي سريع.
أنت مش عارف تفهم شعورك بالضبط. كان كله متناقض عندي.
התחלתי להיכנס לחרדות, אפילו נעלתי את הבית,
פחדתי שאולי פתאום גם יגיעו מחבלים ליישוב שלי.
بهذا التاريخ كان نهاية لأرواح كثير أرواح.
وكثير ناس أبرياء اللي كثير انظلموا بهاي الحرب.
אני כמו אני חושבת הרוב המוחלט של היהודים,
הרגשתי זעם אדיר בימים הראשונים אחרי ה-7 באוקטובר
כלפי הערבים, אולי כלפי כל העולם בעצם.
مش راح أنكر أنه كان في إشي اسمه عنصرية.
بس بعد 07.10 الإشي زاد أكثر بكثير.
7 באוקטובר בעיני צעירים, ערבים ויהודים
بصراحة أكثر إشي بخوفني بهاي الأيام هو الاحتكاك بيني وبين اليهود.
אז הדבר הראשון שעולה לי לראש כשאני שומע ערבי,
זה המלחמה עכשיו, ופחד.
המלחמה והמצב הפוליטי באופן כללי
גורמים לנו להיות סגורים יותר.
כל מה שאנחנו שומעים נגיד בתקשורת, זה על פיגועים,
סכסוכים, וזה ישר יוצר קונוטציה שלילית.
كنت لما أسمع كلمة يهودي، عنده قوميته الخاصة فيه،
دينه، أفكاره، بتتعارض مع شو أنا بفكر.
من ناحية تاريخ أنا مثلاً عندي حقائق،
عندي إثباتات مثلاً لتاريخي، اللي هو التاريخ الفلسطيني العربي.
התושבים הערבים בישראל רובם מגדירים את עצמם כפלסטינים,
שזה משהו שכאילו קצת סתר את התפיסות שלי ואת החשיבה.
אני לא הבנתי הרבה מאוד מהאינטרס או מהמחשבה הערבית.
כשמישהו אומר לי אני פלסטיני-ישראלי,
כשמישהו מדבר איתי על היסטוריה,
הפרספקטיבות של היהודי או הערבי הן מאוד מאוד שונות.
بيجي عندك كمان شاب اللي هو يهودي عنده نفس الإشي.
"أنا هذا تاريخي، هذا اللي تعلمت عليه، هاي نظرتي للإشي اللي صار".
دائماً في حوار مين صح.
ואז כשנלמדתי להקשיב להם הבנתי את הצד שלהם
והבנתי את האמירה הזאת.
اليهودي الفرق بينه وبين الشاب العربي، الإمكانيات اللي بتطلعله،
طريقة العيش تبعته بسبب دولته.
وما كنتش جد حاطة في راسي أنه لازم أنخرط بهذا الجيل
مع هاي الفئة من المجتمع.
זה כמובן טבעי להרגיש פחד בסביבה
שהרגילו אותנו לחשוב שהיא עוינת,
אבל אני חושבת שזה לרוב מיותר.
أنا بالنسبة إلي بشتغل بمجال الكهرباء.
مرة كنا ببيت، أجا عندي ولد صغير
سمعني كأني بحكي بالتلفون بالعربي، قلي "أنا بكره العرب".
אני מתחיל לשמוע מהרבה מאוד חברים שלי,
כאילו אמירות מאוד גזעניות, שכל ערבי הוא מחבל,
שנובעות מפחד ומחרדה.
ولد صغير بهذا العمر صعب أنك تتوقع منه يقول هيك إشي.
الإشي اللي مخوفني حالياً هو المستقبل اللي رايحين نيجي عليه.
لأنه وضعنا الحالي صعب، ما بالكم بالمستقبل شو راح يصير.
והגעתי לתוכנית "בעיניים אחרות" של גבעת חביבה,
לפני שנה וחצי, שנתיים.
היא בעצם תוכנית שנתית, שהמטרה שלה היא לחבר
בין ערבים ויהודים בתוך ישראל, דרך צילום.
بعد برنامج "بعيون أخرى" أنا سمعت ملان آراء
اللي هي بتناقض الآراء اللي عندي.
فهمت أنهم هم ناس زيي زيهم. كل فرد فيهم هو عنده تفكيره الخاص.
فش داعي أحكم عليهم كلهم بسبب كلمة يهودي.
יש ילד אחד שדיברנו על השבעה באוקטובר.
הוא טען שלא נרצחו ילדים.
ולא כל כך הצלחנו להגיע לאמצע,
זאת אומרת, זו דוגמה לזה שבכל חברה
יש גם אנשים קצת יותר קיצוניים.
إني تعلمت كيف أتقبل الإشي حتى لو أنا مش موافق بالرأي.
بحترم رأيك، بحترم شو أنت بتقول،
بس أنا بوافقكش بالرأي.
יהודים לא לומדים להכיר ערבים
וערבים לא לומדים להכיר יהודים.
זה מייצר גזענות והגזענות הזאת בסופו של יום
הופכת לאלימות ולקיצוניות.
אני חושבת שלאט לאט במהלך התוכנית
התחלתי להבין את הנרטיב הפלסטיני, הערבי
ובאמת זה קירב אותי בצורה בלתי רגילה
ובלתי צפויה.
فكرة السلام... نبقى واقعيين،
بمجتمعنا حالياً بالمرة مش موجودة.
المجتمعين بعاد عن بعض. كل مجتمع عنده
أفكار مختلفة عن المجتمع الآخر.
שלום לדעתי זה ששני הצדדים מוכנים לחיות ביחד,
בלי סכסוכים, בלי אלימות.
ואפילו לעשות שיתופי פעולה, כלכליים, חברתיים.
מה זה שלום? קודם כל אנשים לא נהרגים כל יום.
אני חושבת ששלום טוב זה שלום חם,
שבו יש תקשורת יחסית שוויונית
בין שני צדדים.
فكرة السلام هي مبنية على فكرة الناس تتقبل آراء الناس الأخرى،
بدون هذا الشعور تجاههم بالكره بسبب رأي.
كلمة سلام هي محاولة تعايش. إشي صعب أنه يصير.
دائماً في طموح لهذا الإشي
لأنه صراحة زهقنا من الوضع اللي إحنا فيه.
אנחנו בסופו של דבר חיים באותה מדינה,
באותו מקום, והפתרון לטווח ארוך,
חייב להיות כאילו שנחיה ביחד, בשיתוף.
فكرة التعايش مبنية على أساس السلام هو بالأول
واللي هو برضه مش موجود.
على فكرة المساواة اللي هي برضه مش موجودة.
لما تصير هاي الحقوق موجودة عند الطرفين،
إحتمال وقتها تبدأ فكرة المساواة تصير أقرب للواقع.
ובעצם כל אדם שמתחיל לדבר, מתחיל לתקשר
עם אדם מהצד השני,
זה בעצם הישג אדיر עבורנו,
ואני חושבת שזה מה שבונה את היכולת
אחר כך לחיות ביחד.
מה שמאוד מפחיד אותי היום,
זה העלייה בקיצוניות ובדת, שנמצאת היום בשלטון.
إشي كبير من مخاوفي نظرة العرب، المجتمع العربي لإلي،
ونظرة المجتمع اليهودي لإلي. في طرف بعجبوش.
مرات بكون قريب من إشي ثاني، الطرف الثاني بعجبوش.
בחור ערבי שלא מכיר כל כך את החברה היהודית
יכול בקלות להאמין שהוא צריך לפחד ממנה,
או להפך לשנוא אותה בחזרה.
לפעמים הוא גם לא טועה, אבל הוא חייב
לחפש את המקומות שיאפשרו לו הכרה
בשל הצד השני.
أكثر إشي بخوفني حالياً فكرة أنه بقدرش
أعبر عن رأيي بحريتي الكاملة.
ما يبقاش مستقبل قابل أنه أعيش فيه كمواطن في هاي الدولة.
הכי מפחיד אותי היום, שישראל תהפוך למקום סגור,
בפנים הארץ, זאת אומרת חוסר תקשורת
בין מגזרים ואוכלוסיות, וגם כלפי חוץ.
אני רואה את זה בתור אסון.
לפחות אני לא צריך לחכות לשינוי,
אני צריך להיות זה שמשנה את הדברים,
ומשפיע, כי אחרת מי יעשה את זה?
أنا إنسانة بعشق هدول البلاد. أنا بعشق هاي الأرض.
متفقين؟
רובנו רוצים להיות כאן, ואוהבים את הארץ הזו,
ואחרי שאתה מקשיב ומשלים
עם הפרספקטיבה של הצד השני,
אפשר להמשיך הלאה, ובעצם להכיר
בחוויה של הצד השני להתחיל לפעול
למען עתיד טוב יותר.
بحب طبيعة بلادنا، بحب المناخ فيها، بحب التعدد اللي فيها.
באמת יש כאן את כל סוגי האוכל,
חגים ממגוון תרבויות, כל מיני מסורות,
שזה משהו שהוא מאוד ייחודי לישראל.
فرسالتي من هذا المنطلق هو أنه بتقدروا
تسمعوا الطرف الآخر وتتقبلوا آراءه رغم اختلافها عنكم.
הייתי אומרת לחברה הערבית לנסות
להישאר באזור המתון יותר,
כמה שיותר של המפה הפוליטית.
לפעמים זה קשה, אבל תשתדלו לשמור